סרט תיעודי מדגיש את מלחמתו של היטלר ברוחניות יהודית

מאת אלישבע שלאם

“מכה על גן עדן“, השביעי בסדרת סרטי השואה, מציג בעוצמה את העקשנות של העם היהודי ואת מחויבותו הבלתי מעורערת לתורה, למרות הייאוש שבו חיו מדי יום תחת המשטר הנאצי. הסרט, בחסות משותפת של אגף זכור ימים עולם של תורנויות וקרן הזיכרון לרבי לייב גלייבטר בתמיכת ועידת התביעות, ריתק תלמידים ומורים כאחד ב-350 ישיבות, בתי יעקב ובתי ספר יום ברחבי הארץ בעשרה ב‘. טבס. באמצעות קטעי ארכיון, ראיונות אישיים עם ניצולים ומומחי שואה, בהם גברת רות ליכטנשטיין, הסרט מספר את סיפור הניסיון הסיטונאי של הנאצים להשמיד רוחנית את היהודים.

המצגת המרתקת ביותר נכתבה וקריינות על ידי הרב שמואל יעקב קליין, מנהל הפרסומים והתקשורת של TU, המשמש גם כמנהל זכור ימי עולם, קבע את הנחת היסוד של הסרט בכך שהסביר כי ההכרה באמיתות המהות של העם היהודי הגיעה ממקור לא סביר – היטלר, ימ“מ, עצמו. היטלר זיהה את כוחה של הרוח היהודית – הניצוץ הזה של היידישקייט שחי בתוך כל נשמה יהודית. היטלר ידע שברגע שמתלקח, הגחלת הזו יכולה להפוך יהודי רגיל לאש יוקדת של מצוות. כל עוד לב יהודי אחד עדיין פועם, יבואו אחריו דורות, ועל כן, הוא ביקש למגר כל יהודי.

הנאצים ניהלו מלחמות פיזיות ורוחניות נגד היהודים בו זמנית. הם האמינו שהם יכולים לשבור את היהודים על ידי השמדת בתי ספר, בתי מדרשות, שריפת ספרים יקרים ופגיעה ברבנים ומנהיגים גדולים.

רבי ישראל יצחק כהן, ניצול ומחבר “נועד לשרוד“, נזכר כיצד הנאצים שרפו את בית הכנסת בלודז‘ והכריחו את כל היהודים לצפות. בשריפה שנמשכה למעלה מ-20 שעות, הציתו הנאצים את תכולת ספריית ישיבות חכמי לובלין, והרסו 55,000 ספרים. היהודים בכו למראה דפי הקודש העולים בעשן והנאצים הקימו להקה צבאית כדי להטביע את קולות זעקותיהם ולחגוג את מה שחשבו שיהיה סוף ההמשכיות היהודית.

אולי את הסיפור המרגש ביותר שתואר בסרט סיפר הרב יוסי וואליס, ילד של ניצולים ומקצוען יהודי בינלאומי. המספר על החוויה של אביו בדכאו סופר בקטעים, שזורים לאורך ההפקה כולה. הרב וואליס תיאר כיצד נתנו לאביו זוג תפילין מאסיר גוסס. מתוך ידיעה שעלול לירות בו אם ייתפס כשהוא חובש תפילין, אביו התעורר מוקדם כדי להניח אותן מדי יום. בסופו של דבר הוא נתפס על ידי השומרים הנאצים והם החליטו לתלות אותו כדי להראות בפומבי מה קורה כשמישהו מתריס נגד הגרמנים ומנסה לעסוק בדת. כשהציעו לו משאלה אחרונה, הוא ביקש להניח תפילין פעם אחרונה. השומרים הסכימו והוא עמד, תפילין על ראשו וחבל על צווארו, ועיניהם של מאות אסירי דכאו נשואות אליו. היהודים שצפו התחילו לבכות, מרוב רחמים, והוא צרח, “למה אתה בוכה? אתה לא רואה שאני מנצח? אני יכול למות עם התפילין שלי כדי שכולם יראו!”

בשלב זה הבינו השומרים שהקורבן שלהם מרגיש כמו מנצח והם החליטו להקשות על המוות. הם הסירו את החבל, נתנו לו שני אבנים להחזיק והחלו להצליף בו. הם אמרו לאביו של הרב וואליס שהוא ייהרג ברגע שהוא יפיל את הסלעים. בהלקה ה-25, כשהפיל את הסלעים, הם בעטו בו בין ערימת הגופות, מתוך מחשבה שהוא מת. הוא למעשה התעלף, וכששב להכרה, מצא אותו יהודי אחר, שנתן לו לחם ומים והסתיר אותו. האיש הזה שרד את המלחמה ועבר לאמריקה, שם חי כיהודי חילוני. כשבנו, יוסי, ניגש אליו לפני בר המצווה שלו, וביקש זוג תפילין, הוא נשבר וסיפר ליוסי את הסיפור כיצד הצילו אותו תפילין. הוא נשבע להניח שוב תפילין ולהתחיל לשמור שבת יחד עם בנו. הסיפור הזה שינה את חייו של הרב וואליס עצמו והשיתוף שלו בסרט ישנה ללא ספק חיים רבים אחרים.

הסרט מסתיים בהכרזה שהיטלר לא השיג את “הפתרון הסופי” שלו. סצנות של סיום החש“ס האחרון ושל בתי כנסת, ישיבות ובתי מדרשים שונים מוצגים כראיה לכך שהמהות של היהודים – התורה והרוחניות – נמשכת. בעשרות השנים שחלפו מאז השואה גדלו החיים היהודיים בכל העולם, הציתו מחדש את להבות מרכזי התורה הענקיים של מזרח אירופה והעבירו את מורשתם לדורות הבאים.

“מכה בשמים” מוקדש לזכרו של אוריאל פרץ ליוורנט ז“ל, מפקד טנק בן תורה וצה“ל. “הסרט הזה מעביר את עצומות האבדות שנגרמו במהלך השואה תוך שהוא נותן תקווה לעתיד העם היהודי ולשיקום היידישקייט ברחבי העולם ובארץ ישראל. זה משלנו, אבל בסופו של דבר מרומם“, אמר ד“ר ג‘וזף גלייבטר, מפיק בפועל.

הגאון רבי יעקב בנדר, ראש ישיבת ישיבת דרכי תורה, הגיב: “הסרט הזה הצליח לתאר את האסון הנורא ביותר בהיסטוריה היהודית באור חיובי. אני והתלמידים יצאנו עם אמונה מחוזקת“.

“שביתה בגן עדן מכילה מסר חשוב לנוער החילוני של היום – שהשואה לא בוצעה על ידי גזענים מטורפים, אלא על ידי אנשים שפויים עם אג‘נדה של מלחמה נגד המוסר. זהו קרב רוחני שאנו מתמודדים איתו עד היום“, אמר הרב דוד שנקר מהתכנית לחינוך יהודי (JEP-LI).

לדברי כרמי הומבורגר, מנהלת ישיבת פרוספקט פארק, “הייתה לנו שתיקה של סיכה בחדר מלא ב-250 נערות מתבגרות. הסרטון תוכנן לבעלי ידע מוגבל בשואה, כמו רוב התלמידים של היום. זה היה אינפורמטיבי ונוגע ללב בו זמנית“.

לבה באלד, תלמידת כיתה ו‘ בבני בית יעקב, כל כך התרגשה מהסרט שביקשה לדבר עם ניצולת שואה כבר למחרת. תגובתה מעידה על הצלחת “שביתה בגן עדן” לעורר את המודעות לצורך ללמוד מניצולים, ולשלב את נחישותם לשמור על הניצוץ הנצחי של היידישקייט בחיינו.

Strike on Heaven הופק על ידי Better World Productions בניצוחו של דוד לניק.