קמפיין זכור…לו תשכ”ח של יזכרים

מאת: יוסף גלייבטר, Ph.D.

קמפיין זכור…לו תשכ“ח של יזקרים, שהתקיים על תעניס אסתר, השיג את מטרותיו המרכזיות של מודעים לכך שלדור של אלו ששרדו את השואה מתקרבים הרגעים האחרונים של נעילה ושעלינו, צאצאיהם, להבטיח שהפשעים שביצע עמלק – הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם – נגד אומתנו במהלך השואה לא ישכחו על ידי דורנו ודורות הבאים.

גילוי נוקב במהלך יישום תוכנית יזקרים היה המחסור בניצולי שואה חיים פעילים בקהילות יהודיות שונות. בית כנסת המתגאה ב-700 משפחות לא הצליח לאתר אפילו ניצול אחד.

כאשר, מעתה ואילך, אלה שנפגעו במערכה זו יפגשו ניצול, הם יהיו מודעים לכך שהם צופים באוצר, שכן העדים האחרונים הללו הם החוליה הסופית לדור ולעולם שנהרס באכזריות. כל אחד מהם הוא שלל זיכרונות – של אירועים ואנשים – מתקופה שבה האנושות הלכה שולל.

בתחילה, הניצולים נאלצו להתמקד בעתיד מבלי להסיח את דעתם מהעבר. זה התחיל כבר במחנות העקורים (עקורים), שבהם ניצולים, נטולי קרובי משפחה חיים, התחברו עם חברים ואימצו אותם כמשפחה, ולעתים קיבלו על עצמם תפקידים של דודות ודודות זה לילדי זה. אילו היו מרשים לעצמם להתעכב על ההרס והאובדן שלהם, הם לא היו מסוגלים להתמודד עם המציאות החדשה שלהם. רק לאחר שהם בנו בסיס חדש – נשואים או נישאו מחדש, הקימו מחדש זהויות, מצאו אמצעי תמיכה פרודוקטיביים וקצת טיפלו בריפוי הרגשי והחברתי שלהם – יכלו להרגיש בטוחים בחייהם החדשים.

מאמצים אלה להתחבר מחדש עם חברה או קהילה הפריעו והתעצמו עוד יותר בשל העובדה שרבים מהשורדים הרגישו שהיהודים האמריקאים שאיתם הם ניסו לחלוק את חוויותיהם יכולים להזדהות, אך לא יכלו להתייחס ולעתים קרובות ראו בהם אאוטסיידרים, חמוצים, או אפילו פגעו באנשים. כתוצאה מכך, הם יצרו קהילה מבודדת, נטוורקינג עם ניצולים אחרים, תלויים זה בזה בלבד, מתיידדים רק עם אלה שעברו חוויות דומות, סבלו מאובדנים דומים ושיתפו את תחושת העקירה וחוסר ההתמצאות שלהם.

ובכל זאת, הם החלו בכוונה לבנות מחדש. החל מיסוד המשפחה, הם השתמשו בעברם כדי לעצב ולהעביר את הקוד הגנטי ללידה מחדש, הישרדות ושגשוג של היידישקייט העשיר של יהדות אירופה אל חופים חדשים. בזכות רצונם הבלתי נלווה הצליח הדור הנוכחי לשחזר ולהעביר – כמיטב יכולתו – את התרבות הזו לדור הבא והלאה.

אלה שנפגעו מתוכנית זכור…לו תחשך על תעניס אסתר, יבינו טוב יותר את המשמעות של הישגים אלה – אישיים, תרבותיים ורוחניים – ולהבין את המידה שבה הקהילה היהודית חבה מאוד לניצולים הללו ולכן היא מחויבת לסייע להם, בכל דרך אפשרית, בימי דעיכתם.

זה היה יום רוחני, שיאו של חודשים של מאמצים להביא את המסר של לו תכח – “אל תשכח!” – לכל היהודים, דורות רצופים של משפחות ניצולי שואה, כמו גם לאלה שניצלו ברי מזל. לפיד הזיכרון מועבר אלינו, ועלינו לשאת אותו קדימה.

עלינו להתנחם בידיעה שהדור היתום שלנו הגיע לבגרות והצליח לבנות על יסודות התקווה, במקום ייאוש.

ד“ר יוסף גלייבטר, פסיכולוג קליני, הוא המייסד והמנהל של הקרן להנצחת הרב לייב גליבטר/יזכרים.