פרשת צו

כתר תורה גדול מכתר כהונה

פרשת השבוע עוסקת בפרטים המעשיים של דיני מעשה הקרבנות, ובקדושתם המיוחדת של אהרן ובניו הכהנים, אך הפרשה מקדימה ופותחת: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה. ומבאר רבינו המהרא"ל, שעם ישראל באים להקריב קרבנות לה' במקדש, וקיים חשש שליבם יתחמץ ויצטער על כך שהם לא זוכים לשרת לפני ה', ורק הכהנים עובדים לפני ה' את עבודת הקרבנות. וכדי שלא יצטערו פתח הכתוב בהקדמה זאת.

מצוה התורה את אהרן ואת בניו, לאמר… שהכהנים יאמרו לישראלים הבאים להקריב: דעו לכם שאמנם לא זכיתם להקריב, אך יכולים אתם לעסוק בתורה והיא חביבה יותר מכל דבר אחר. זאת תורת העלה – מי שעוסק בתורה הרי זה כאילו הקריב בעצמו עולה, וא"כ על ידי התורה ניתן לזכות במצות ההקרבה כמו הכהנים.

והפסוק מוסיף ומלמד שהלומד תורה הוא לא נחשב רק כמו הכהנים, אלא הוא במעלה גדולה מהם. שהרי כתוב "הוא העולה" לשון זכר שמשמע על הקרבן, אך קורים בתורה: הִוא העלה לשון נקבה, שמשמע על התורה הקדושה, וזאת אומרת שהתורה היא העולה. מעלת ההקרבה לפני ה' שמשיגים על ידי לימוד תורה היא העולה הכי חשובה, היא העולה! בה' הידיעה, כתר תורה גדול מכתר כהונה.

וכמו הפתיחה כך הסיום. רבינו המהרא"ל ממשיך ומראה שכמו שהתורה פותחת את דיני מעשה הקרבנות במעלת כתר התורה, כך היא גם מסיימת במעלת התורה! נתבונן ונראה שבסיום דיני הקרבנות, אחרי שהתורה מסכמת את מעלת הכהנים ומתנות הכהונה נאמר: זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (ז, לז). ודרשו מכאן חז"ל שכל העוסק בתורה כאילו הקריב את כל הקרבנות הנזכרים שם בפסוק.

ממעלות התורה: שלשה כתרים הם: כהונה, מלכות, ותורה. בכתר כהונה זכה אהרן, במלכות זכה דוד, וכתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. והוא הגדול מכולם. שהרי התורה אומרת על עצמה בי מלכים ימלוכו, התורה היא הממליכה את המלכים האחרים, ומי שממליך הוא יותר גדול מהמולך! מצות הקרבנות התחילה רק מחנוכת המשכן, ואילו ההקרבה שבלימוד התורה התחילה כבר מקבלת התורה בסיני!

אחים יקרים, התורה גדולה מכהונה, ויש בה גם כהונה!