גם במעשה ההדלקה יש שילוב מעשי שמים ואדם

בעת הדלקת שאר הנרות ע״י אהרן הכהן ושאר הכהנים, הרי הדליקו מנר המערבי שבנס לא כבה מעולם, וא״כ בו זמנית ממש הקב״ה גם כן היה שותף בהדלקה. לכן על המנורה להיות גם מעשה אדם וגם מעשה שמים כבסיס לנס הנגלה התמידי. לכן העיצוב הסופי של המנורה חייב להיות בדרך נס. ה׳ הוא זה שחייב לתת את העיצוב הסופי.

עיקר הנתינה היא הנדיבות והשמחה שבנתינה

בעניין מטבע של אש במחצית השקל, הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא, יש להביא בכאן דבריו הנפלאים של מרן החתם סופר (תורת משה על ״ויקחו לי תרומה״), שמה שנתקשה משה במחצית השקל, דכולם חייבים להביא מחצית השקל, לא פחות ולא יותר, שיהיו כולם שווים, ומה הטעם שהעשיר שזיכהו ה׳ בממון הרבה שלא יוכל להוסיף, הא מצינו בהרבה מקומות בש״ס שיכול האדם לעשות לפנים משורת הדין, ואף מוזהר על כך?

וביאר החת״ס בדרך נפלאה ומתוקה, דכוונת ה׳ בהראותו מטבע של אש ואומר לו ״זה יתנו״, הכוונה היא, ״הנדיבות והכוונה שהשמחה ואהבת ה׳ אשר תיקד בקרבו, זה הוא עיקר הנתינה״. לגבי המטבע שנותנים, שווים כולם באותה מחצית השקל. אבל העיקר בנתינה היה הכוונה שבלב, האש שבלב והשמחה שבלב ואהבת ה׳ – ״ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. ואני אוסיף, הדרך בה אתה נותן את מחצית השקל, האהבת ה׳ שלך והשמחה שבהם נתת, בזה אין כל אחד שווה, וזה בלתי מוגבל.

מטבע של אש – העיקר הוא ההתלהבות והאש שבנתינה

וזה הוא המטבע של אש, שהמטבע הגשמית היא אחידה לכולם, אולם הכוונה, יכול כל אחד לכוון כוונה אחרת כפי האש הבוערת בליבו, זאת מחצית השקל שה׳ הראה למשה מטבע של אש. זאת האש הבוערת בלב כל אחד.

בכוונת התפילה אף שהנוסח זהה לכולם, העיקר הכוונה וההתלהבות

ונראה לי שיש להרחיב רעיון זה גם לענייני תפילה, שבידי כולנו ׳צורת המטבע׳ של נוסח התפילה שנקבע על ידי אנשי הכנסת הגדולה, וזה שווה לכולנו, אולם כל אחד מאיתנו, בהתאם למחשבות שבלב, יכול לפרש, לרומם את המילים למתנה ואהבת ה׳ ושמחה, כך שהתפילה שלנו ניתנת לה׳ בכל כוחנו, בכל ליבנו ובכל האש שיש בנו.

בזה אין האחד שווה לחברו, שכוונת האחד אינה ככוונת השני. וכך, למרות אותה צורת הנוסח, ״מחצית השקל״ של התפילה לכאורה, שנוסחה על ידי אנשי הכנסת הגדולה, שהיא שווה לכל אחד מאיתנו וכל אחד מביא את אותו ״מטבע של תפילה״ כדי לפדות את הצרכים והבקשות שלנו, עדיין כל אחד ואחד בא עם כוונתו והתלהבותו המיוחדת לו.

ויש להוסיף בדרך דרוש, ״וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם״. ה׳ מבקש מאיתנו לתת לו תרומה, להחזיר לו את מה שהוא נתן לנו, ואף שאין לנו את המשכן ואת בית המקדש, אבל בתי המדרש והתפילות הם בבחינת ״מקדש מעט״ והתפילות זו העבודה שלנו. דרך עבודה זו אנחנו יכולים להביא קורבנות. שהרי בקריאת פרשת הקורבנות והתפילה אנו מקיימים עתה עבודת הקורבנות.

התפילות שלנו זה מחצית השקל והעבודה היום. לכן עלינו להגיד את הקורבנות מכל הלב כצדיק ואוהב ה׳ ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. (עיין מש״כ  ב׳חמודי שי׳ על בראשית בפרשת לך לך).

חודש אדר

עניין חודש אדר – להודות על הניסים הידועים ושאינם ידועים

אנו עומדים עתה סמוך לראש חודש אדר. משנכנס אדר מרבים בשמחה. אדר הוא חודש הניסים – לא ניסים גלויים, אלא ניסים נסתרים. בפורים מוסיפים בתפילה ״על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות״, ובכל יום בתפילה אנו אומרים ״על ניסיך שבכל יום עימנו״, שבכל יום יש ניסים.

כמו שאנחנו מבטלים את החמץ הן הידוע והן שאינו ידוע לנו – כך אנחנו מצהירים ג׳ פעמים ביום בתפילה שיש ניסים ונפלאות בכל יום, כל הזמן. אנחנו לא תמיד מודעים לפרטים שלהם, אבל יודעים שהם קיימים.

זו כוונתנו בברכת ״רופא כל בשר ומפליא לעשות״, כשאומרים ״גלוי וידוע לפני כסא כבודך״ – דווקא! דהיינו שאין אנו מודעים לניסים ולנפלאות אבל ״גלוי וידוע לפני כסא כבודך״, שהקב״ה מודע להם. ומחמת זה אנו מברכים ברכה זו, על אף שאנחנו לא מודעים לפרטים, כיון שאנו מאמינים, אנחנו יודעים שהם קיימים, והקב״ה מצילנו ועושה לנו ניסים, בין אם אנו רואים אותם ובין אם לאו.

בנס המגילה כל הניסים הפרטיים התאחדו לנס הגדול

כשמתבוננים במגילה, כשרואים את כל החלקים השונים ומחברים אותם יחד, כשרואים היאך כל דבר נעשה נפרד, לעצמו, ומחברים הכל, הרי נראה לעין כל שאין זה מקרה. כמעט בלתי אפשרי להגיד שלא מדובר בנס נגלה. עבורנו זהו נס גלוי. הרב יעקב עמדין אומר שהעובדה שכלל ישראל עדיין קיים זה הנס הגדול מכולם.

משנכנס אדר מרבין בשמחה, זהו החודש של השמחה. מזל אדר הוא מזל דגים; דגים ״שאין שולטת בהם עין הרע״, וא״כ חודש אדר בבחינת עין טובה שרואים בעין שכלל ישראל מתברך בהרבה הרבה בשורות טובות.

בעניין שמחת אדר ושמחה בכלל

״אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה״ (תענית כט א).

הנה, יש לדייק ממש״כ ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״ ולא כתב ׳צריך להיות בשמחה׳ או ׳חייבין לשמוח׳, וכל שכן ממש״כ ״משנכנס אב ממעטין בשמחה״ ולא כתב ׳מרבין באבל׳ או ׳אסור בשמחה׳ אלא דווקא ״ממעטין בשמחה״, שתמיד צריך להיות בשמחה, אלא פעמים בהרבה שמחה כמו בחודש אדר שמרבין בשמחה, ופעמים בפחות שמחה כמו בחודש אב – אבל צריך שתהא תמיד ׳שמחה בסיסית׳ כנגד אור הנשמה המאיר בנו והדבקות התמידית שיש לנו בהשי״ת בכל עת ובכל מצב.

וז״ל הרמב״ם בפ״א מהלכות דעות הל׳ ד: ״…לא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. וכן שאר דעותיו. ודרך זו היא דרך החכמים….״. הרי שלהיות שמח תמיד זו הדרך הממוצעת והתמידית של כל יהודי. כשהרציתי את הדברים בפני מו״ר גאון ישראל ותפארתו מוהר״ר דוד קאהן שליט״א רב דק״ק גבול יעבץ קילסם ואמר כשבת צחוק נסוכה על פניו: ״ברצלב!״ (ונ״ל שכוונתו הייתה שכיוונתי לדעת קדושים מוהר״ן מברסלב [ברצלב]. ועיין מש״כ לעיל בעניין ט״ו בשבט שכמו שבעץ יש תמיד את הגזע המרכזי שרק מתרחב ואינו פוסק, כמו״כ האדם לא מאבד את ״הילד הפנימי״ וחדוות הנעורים, והיא היא השמחה הפנימית התמידית, והבן.)

שמחת אדר א׳ לעומת שמחת אדר ב׳

בשנה מעוברת יש לנו שני אדרים; אדר א׳ ואדר ב׳. איזה מהם גדול בשמחה?

בתור פסיכולוג, הנטייה הראשונה שלי היא להגיד שאדר ב׳ גדול יותר בשמחה. באדר ב׳ יש לנו את כל ההלכות של ימי הפורים. הלכות אלו כוללות תענית שהיא לזכר שלושת ימי התענית שאסתר קבעה בדור ההוא וגם לזכר הקרב הגדול בי״ג אדר, וקריאת המגילה שמלאה במתח המתחיל מעלייתו של המן והגזרות נגדנו. זה דומה לאדם שנולד למשפחה עשירה, הם רגילים לעושר ואין לו משמעות עבורם. אבל אדם שנולד למשפחה ענייה ואז הצליח בעסקים והתעשר מאוד, אדם כזה יהיה הרבה יותר שמח בשל המהפך, המעבר מעוני לעושר בעקבות מאמציו.

ההגדה של פסח מלאה בניגודים. ארבע הקושיות של ׳מה נשתנה׳ מבטאות בעצם ענין אחד: הילד מצביע על סתירות. אנחנו עשירים או עניים? אנחנו משלבים בסדר סממנים של עבדות ועוני, וגם משלבים בו סממנים של עושר ומלכות? ואז אנחנו עונים ״עבדים היינו לפרעה… ויוציאנו ה׳ משם״. תמיד יש אושר רב יותר כאשר רואים את הניגוד. מצד זה אדר ב׳ גדול בשמחה כי אנחנו מציינים את הניגוד.

אבל אולי אדר א׳ גדול יותר בשמחה כי יש לנו חודש של שלווה ללא זיכרונות כואבים. ואז הבנתי: אדר א׳ גדול יותר! מדוע?

״אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם״. הכח של אדר הוא שה׳ מציל אותנו דרך נס נסתר. יש נס נסתר שרק ע״י האמונה בהשגחת ה׳ אפשר לראות אותו, ויש נס נסתר שנסתר אפילו מעיני המאמינים בה׳ ובהשגחתו על ישראל עם סגולתו, ולא יתגלה לעינינו אלא לעתיד לבא.

באדר א׳ אנחנו מציינים את פורים קטן ללא שום מגילה ושום הלכות לזכר הנס, ונלענ״ד שסגולת פורים קטן פועלת כך שאפילו שאין אנחנו יודעים מה הגויים זוממים נגדנו, ה׳ מציל אותנו כל הזמן. זהו נס נסתר במלוא מובן המלה, שאפילו אנחנו, ישראל עם קרובו, לא יכולים לראות כרגע. אנחנו עדיין לא יודעים ממה ריבונו של עולם הציל אותנו. ״אלא שבכל דור ודור״, בכל דור, בכל שנה, בכל דקה.

אנחנו אומרים בברכת ״אשר יצר את האדם בחכמה״, בנוגע לגוף שלנו, ״גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם״. ה׳, אתה מודע לכל הדברים שיכולים להשתבש בגוף שלנו אם חס ושלום עורק ייסתם או נקבל התקף לב או שבץ. יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתבש, דברים שהם ״גלוי וידוע לפני כסא כבודך״ – לפניך הם גלויים, ולא לפנינו.

בהלל אנחנו אומרים ״הללו את ה׳ כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם הללויה״. שמעתי פשט: מדוע הגויים מהללים את ה׳ ושרים את שבחיו? כי הם זממו נגד כלל ישראל והתוכניות שלהם נכשלו. הם אלו שמודעים לכך שהתוכניות שלהם נכשלו. אפילו שהם מתוסכלים מכך שהתוכניות שלהם נכשלו, הם עדיין מעריכים את ה׳ שסיכל את התוכניות שלהם.

זו הכרה שלא תאמן! אפילו אותם גויים שהם ״עומדים עלינו לכלותינו״, כשהם נכשלים הם מבינים שיש ריבונו של עולם. ואז הם שרים את ההלל, ועלינו ללמוד את חסדי ה׳ הנסתרים מהשירה שלהם!

אפשר להביט על כך בדרך נוספת, במונחים של קומות. יש את אדר א׳, בו האדם מלא בשמחה, ואז יש את אדר ב׳ שעומד על גבי אדר א׳ ואפשר להגיע בו לרמות שמחה אפילו יותר גבוהות. העובדה שאדר ב׳ מגיע רק לאחר אדר א׳, משקפת ״מרבים בשמחה״. השמחה רק גדלה וגדלה. וכך, במקום שלושים יום של שמחה, יש לנו עכשיו כפול. ואז ניתן לומר שבאדר ב׳ אנחנו בשמחה גדולה יותר כי אלו ימים נוספים של שמחה תמידית.

דברנו עד כה מהפן המחשבתי, אך זו באמת סוגיא הלכתית עמוקה וסבוכה. עיין מגילה (ו ב), תוד״ה ור״א בר״י סבר וכו׳ שתי דעות בעניין מצוות סעודה בי״ד וט״ו דאדר ראשון (׳פורים קטן׳) ועיין בחידושי השפת אמת שם, וכן האם השנה שאירע הנס הייתה שנה מעוברת והיו שני חודשי אדר, דא״כ המשמעות הפשוטה שהנס היה באדר ראשון! עיין ירושלמי מגילה פרק א הלכה ה ועיין שו״ת חת״ס או״ח סי׳ קסג מש״כ בזה. ועיין חת״ס עה״ת בפרשת תצוה שכתב לשלוח משלוח מנות גם ב׳פורים קטן׳! עיי״ש. העיון בסוגיא זו הוא שמחת האדר האמיתית שנאמר ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים יט, ט).

בואו נקווה שאדר זה ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״ באותה צורה בה המזל של חודש אדר הוא דגים. זה סמוי מן העין. שלא תשלוט בנו עין הרע. שנזכה ליהנות מהמשפחות שלנו ושתהיה לנו שמחה נהדרת החודש, ובייחוד בפורים העתידי, אי״ה בקרוב, בקרוב ממש.

מהרא״ל צינץ