מהרא״ל צינץ: פרשת יתרו תשפ״ו

דברי תורה יש בהם ממשות רוחנית

נאמר בפרשתנו בפרק יט פסוקים ז-ח ״ויבא משה ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם… ויענו כל העם… כל אשר דיבר ה׳… וישב משה את דברי העם אל ה״. את דבריו הנפלאים של מהרא״ל צינץ נפתח במספר הערות: א. מה הכוונה וישם לפניהם, לשון שנשמעת כאילו שם לפניהם חפץ כלשהו? ב. מדוע בתחילה מוזכרים ״זקני העם״, ואחר כך מדברים על ״כל העם״. ג. הפסוק אומר ״וישב משה את דברי העם אל ה׳״, גם כאן נשמעים הדברים כאילו משה ״הגיש״ והביא להקב״ה דבר מה.

הגמרא אומרת שכל פעם שהקב״ה אמר דיבור של תורה, נברא ממנו מלאך. משה רבנו בא אצל ״זקני העם״, הזקנים החשובים שבעם, ו״שם״ לפניהם, הראה להם כדבר ממשי רוחני את האורות הקדושים שנבראו מהדיבורים של ה׳, והזקנים זכו לראות בעין שכלם את המציאות הרוחנית שנבראה מדיבורו של הקב״ה.

ואז, ״ויענו כל העם״. כל כלל ישראל שלא זכו לראות ממש ראיה חושית את האורות הקדושים שנבראו מדבר ה׳, אצלם זה היה בגדר ״אשר דיבר ה׳״, רק דיבור, לא מציאות, אך בכל זאת הם זכו להרגיש את האורות הרוחניים בדרך נסתרת – כלומר שהחלק הרוחני של נשמתם זכה לראות את האורות הקדושים וגם הם קיבלו עליהם את כל הדברים.

לא רק מדיבור ה׳ נבראו אורות קדושים, אלא גם מהדיבורים הקדושים שאמרו כלל ישראל, שאמרו: ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ נברא כח קדוש, מציאות רוחנית ממשית של קדושה, כמו שאומר הזוהר הקדוש ש״אין קול שאינו עולה למעלה״. משה רבינו בכח קדושתו העצומה העלה את האורות הקדושים שנבראו מדבריהם הקדושים של כלל ישראל, והביא לכך שאותם אורות נמצאים נוכח פני ה׳, וזאת הכוונה ״וישב משה״ את דברי העם, שהגיש והביא את המציאות של דברי העם לפני ה׳.

אשרינו מה טוב חלקנו! שאנחנו רואים את דברי ה׳, וה׳ רואה את דברינו.