נר המערבי מעיד שהשכינה שורה בכלל ישראל. אנחנו יודעים שהקב"ה לא זקוק לאור המנורה. הוא ציווה אותנו לעשות את המנורה ולהעלות בה נרות רק כדי לכבד אותנו בסימן שהוא איתנו. עלינו תמיד לזכור שהשכינה תמיד שורה על כלל ישראל, גם אם המנורה לא פיזית איתנו ואנחנו לא יכולים לראות את העדות לכך. עדיין, השכינה תמיד שורה על כלל ישראל.

אי"ה נזכה לראות שוב את המנורה דולקת במהרה בימינו, אמן.

II

ה' קונה ומקנה את הלוויים

בתוה"ק בפרשתינו (ח, יט) "ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ובניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד, ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש."

וברש"י "חמשת פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה להודיע חיבתם שנכפלו אזכרותיהם" כמניין חמשת חומשי תורה, והוא מבראשית רבה.

ובאור החיים הקדוש כתב שזה דרוש, ומבאר שם בדרך הפשט כל החמשה פעמים שהוזכרו בני ישראל בפסוק. ועיין שם שהקשה על לשון "ואתנה" שמוכפלת, "ואתנה את הלויים נתונים." וכמו כן כמה פסוקים לפני זה נאמר "כי נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטר כל רחם בכור מבני ישראל לקחתי אותם לי." והפסוק הבא, (שם, יז) "כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי."

יש כאן מעשה קניין על הלווים

הקב"ה מראה בזה, שכל הבכורות בישראל שייכים לו מאז ליל הגאולה בארץ מצרים, הוא קידש כל בכורי בני ישראל בעת מכת בכורות להיות מוקדשים לו. הפסוק אומר: "ואקח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל." יש כאן מעשה של קניין, קיחה ממש. אהרן הכהן היה חייב להניף את כל הלווים, "והנפת אותם תנופה לה'". האם הוא הרים אותם פיזית, כקניין הגבהה, או לא, או שהוא גרם להם לזוז, כקניין משיכה, כפי שרוב הפרשנים מבינים. יש גישות שונות להבנת כיצד נעשה הקניין. אהרן היה חייב לעשות קניין ולהעביר את הקדושה מהבכורים ללוויים.

הקב"ה מסייע לעשות את הקניין

לעניות דעתי, על דרך הדרש, ה' כביכול מסייע לעשות את הקניין הזה, את החלפת הקדושה מבכורות בני ישראל אל הלויים. ונאמר "ואקח", ה' מעיד על עצמו, "ואקח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל." אך בפסוק שלפני זה כתוב "ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ובניו". חמש פעמים נאמר "בני ישראל" או "מתוך בני ישראל".

חמש מסמל צורת יד. ה' מוסר "ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ובניו". יד ה', כביכול, מעניקה לאהרן את ההחלפה. לוויים תחת הבכורות. ה' מסייע לעשות את הקניין, יד לעשות את ה"חליפין", ממצב "כי לי כל בכור בבני ישראל הקדשתי אותם לי" למצב "ואקח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל".

הבכורים היו קדושים עד לחטא העגל. אומר הספורנו על אותו פסוק, "לכפר על בני ישראל – בקבלם את המעשרות מישראל כדי שיוכלו לעבוד את הא-ל יתברך לכפר על ישראל שגמרו כולם בעגל". כך הבכורות איבדו את קדושת הבכורה, בחטא העגל. כל פעם שכלל ישראל נותן מעשרות ללוויים, לוויים פועלים לכפר על חטא העגל.

III

פרשת ויהי בנסוע הארון כנגד ארון הברית היוצא איתנו למלחמה להגן עלינו

הפרשה של ויהי בנסוע הארון מוקף באותיות "נ" הפוכות, ופירש רש״י ״עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות וכו׳״.

ישנה דעה נוספת שפרשת ויהי בנסוע מוקף באותיות ״נ״ כדי לציין שהוא ספר בפני עצמו. ״רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו״. לפי שיטה זו שני הפסוקים של ויהי בנסוע הם ספר בפני עצמו וא"כ ישנם ז׳ ספרים לתורת משה.

ונלע״ד להציע רעיון מרכזית בבחינת "קשר עליון דאורייתא" שממנו מסתעפים שתי הדעות גם יחד. כלומר, הפרשה שהוא להפריד ולחלק בין פורעניות לפורעניות הוא ספר חשוב להגנה על עם ישראל ממש כנגד הארון הנושא את השברי לוחות הראשונים שמעוררים אותנו לתשובה שיצא איתנו למלחמה להגנה ונצחון. ועל זה כשנסע הארון משה רבינו אמר ״קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך״. פסוקים אלו הם ה"הסוכת שלום"- להגנה לישראל בכל עת ובכל מקום. פרשת ויהי בנסוע הארון מתארת את מסעות בני ישראל. בני ישראל נסעו מ"ב מסעות במשך ארבעים שנה במדבר. ואיתא בספה"ק בפרשת מסעי שהמסעות במדבר הם הכנה לכל המסעות העתידיים של ישראל בכל העולם ובכל הזמנים, לכלל ולפרט.

רמזי הנוני"ם ההפוכות

ויתכן שהנוני"ם ההפוכות שמקיפים פרשת ויהי בנסוע מרמזים על ענן ה׳ – שהוא בסוד השכינה ההולך איתנו תמיד בכל מסעות בני ישראל בכל מקום ובכל זמן. הפרשה לפני ויהי בנסוע הארון מדבר בעניין ענני הכבוד ובמסעות בני ישראל. ענני הכבוד היו השמירה שמקיפה ועוטפת לגוי אחד בארץ כנגד ה״ע״ (70) אומות העולם. וכל זה מרומז בעצם תיבת ע'נ'ן' שיש בו ב׳ נונים כנגד השני נוני"ם הפוכות שמגינים בפני ה"ע" אומות והם הם ה"סוכת שלום" ששומר עמו ישראל לעד.

ספר השמירה על ישראל בפני אוה"ע

ועוד יש לומר שבשני הפסוקים שבפרשת ויהי בנסוע יש בו י״ט תיבות שהוא בגימטריא גו"י לרמוז שהוא ספר השמירה על הגוי אחד בארץ כנגד ה"ע" אומות בחוץ.

הספר של ״ויהי בנסוע הארון״ הוא הולך עם כלל ישראל בכל מקום שהם כהגנה מכל פגע רע, מפני אויבים ושונאים המבקשים לפגוע בעם ישראל. פרשת "ויהי בנסוע הארון" היא ברית הגנה ושמירה לנצח שה׳ יתברך מבטיח לנו בזמן שאנו בבחינת "נע ונד" בכל מקום ובכל זמן אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה שאין אנו רואים יד השם והשגחה פרטית – אלא לאחר ההצלה. ועל זה מורה "נון ההפוכה" שאנחנו רק רואים את סייעתא דשמיא "הפוך" כלומר במבט לאחור [והוא בבחינת ״וראית את אחורי ופני לא יראו״ – והבן].

IV

הקשר בין פרשתינו לפלוגתא דבשר עוף אם מותר בחלב או לא

לפרשתנו יש קשר למחלוקת אם בשר עוף מותר בחלב. המשנה במסכת חולין (דף קיג, א) מביאה את המחלוקת בין תנא קמא, רבי עקיבא, ורבי יוסי הגלילי שסובר שבשר עוף לא אסור מהתורה. רבי יוסי טוען שבשר עוף מותר (הראשונים חלוקים מה דעת התנא קמא; אם הוא אוחז כרבי עקיבא או סובר שזה אסור מהתורה).

הגמרא במסכת שבת (דף ל, א) מתייחסת למחלוקת זו וטוענת שבשר עוף אינו אסור דאורייתא אלא מדרבנן. למה? כי נאמר "לא תבשל גדי בחלב אימו" ועוף אינו יונק. למה זה איסור דרבנן? מה היא ההוה אמינא לאסור בשר עוף?

הרמז נלמד מהשליו. לעניות דעתי יש לכך מקור מפרשתנו. בפרשת בהעלותך כלל ישראל התלוננו שהם רוצים בשר, וה' מספק להם בשר בדמות השלו. ה' מבטיח להם בשר, וההתייחסות לשלו היא אל בשר. לדוגמא, בפרק י“א פסוק ל"ג נאמר: "הבשר עודנו בין שיניהם." כך שרואים שלבשר עוף יש חשיבות ומתייחסים אליו כאל בשר. מאחר והתורה מתייחסת לזה כבשר, צריך לכל הפחות איסור דרבנן כדי לא לבלבל אותו עם בשר צאן או בקר שנופלים תחת איסור התורה של "לא תבשל גדי בחלב אימו".

איסור זה מוזכר בתורה שלוש פעמים ומכך אנו לומדים שאסור לבשל בשר בחלב, אסור לאכול את התבשיל ואסור אף לקבל הנאה כלשהי מתבשיל כזה. עם זאת, מאחר והתורה קוראת לשליו – "בשר", אפשר שהחכמים גזרו גזירה שבגלל החשיבות שהתורה נותנת לו, שהוא נחשב כמו בשר. ראה זה פלא! אפילו שפרשיית השליו היא רגע שלילי בהיסטוריה שלנו, שעליו נענשנו, עדיין אנחנו יכולים ללמוד דברי תורה מכך.

מהרא״ל צינץ

פרשת בהעלותך

נאמר בפרשתנו (י, כט): וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב … נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר ה' אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־ה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל: בפשטות הפסוק מציע משה רבינו ליתרו להצטרף לישראל במסעם לארץ המובטחת, וליטול בה חלק עם ישראל. אך רבינו המהרא"ל טוען כי קיימים דיוקים רבים (הערות רבות) על פסוק זה. רבינו אינו מפרש מהן ההערות, הבה ננסה למצוא כמה מהן.

ההערות:

1. מדוע נכתבה האריכות כי ה' דיבר טוב על ישראל?
2. וכי ניתן היה להציע ליתרו שאינו מיוצאי מצרים חלק ב"טוב שה' יתן לישראל", דהיינו שיירש חלק בארץ? והרי אינו מיוצאי מצרים?
3. הלשון "לכה איתנו והיטבנו לך" משמעה הטבה מיידית, והרי הטוב המדובר הוא עתידי, לכשייכנסו לארץ?

ביאור רבינו לפסוק זה:

רבינו מביא קושיא על מגילת רות. נאמר במגילה: (ב, יט) וַתֹּ֗אמֶר (רות) שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז, והקשו חז"ל: וכי רות עשתה חסד עם בועז? והלא בועז עשה חסד עם רות! שנתן לה ללקוט משדהו ונטה לה חסד ודאג לה, ומדוע נאמר עשיתי עמו? ולמדו מכאן חז"ל "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית". כלומר: התועלת שיש לבעל הבית מכך שהוא נותן ומטיב לעני, גדולה יותר מהתועלת שיש לעני עצמו. לכן נחשב הדבר שרות עשתה טובה לבועז.

מבאר רבינו את הדברים על פי המושג הידוע שמובא בזוהר כמה פעמים שע"י אתערותא דלתתא באה אתערותא דלעילא, דהיינו שהקב"ה לא "מתעורר" ומתחיל להעניק שפע לברואים שלמטה אלא רק אחרי שהם עצמם מתעוררים לדבר מלמטה. לדוגמא: ע"י שאדם מתעורר ללמוד תורה הקב"ה משפיע עליו ממרום שפע של תורה.

ומכיון שלכל שפע הבא משמים צריך אתערותא דלתתא, לכן כשהקב"ה שהוא טוב ומטיב, רוצה להעניק מטובו לעם ישראל, צריכים עם ישראל להתעורר מעצמם למידת ההטבה לזולת. ולהיטיב בעצמם לאי מי. ואך ורק אחרי שתהיה "אתערותא דלתתא" במידת ההטבה, אז הקב"ה מעורר את מידת ההטבה שלו ומשפיע את ההטבה שרוצה להשפיע לבריותיו. לכן אמרה רות "עשיתי עמו". אני גרמתי לבועז טובה בכך שזיכיתי אותו להיטיב עימי, ועכשיו הוא יוכל לקבל את השפע שמיועד לו מהשמים.

על פי הדברים הנ"ל מיישב רבינו את הפסוק שלנו: משה אומר לחותנו: לכה איתנו עכשיו וניטיב לך, נעשה למענך מה שצריך, לטובתך, וזאת בגלל שה' דיבר טוב על ישראל, דהיינו שה' רוצה להיטיב לישראל ולתת להם את הארץ, אך כדי שתתקיים ההבטחה מוכרחים ישראל לעשות אתערותא דלתתא! עם ישראל צריכים להיטיב בעצמם לגרים, וע"י כך תעורר עליהם מידת ההטבה של הקב"ה ויקבלו את הטוב המובטח. א"כ איפה ביאור הכתוב הוא… נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר ה' אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם וכדי שנהיה ראוים לקבל הבטחה זו רוצים אנו ש… לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ עכשיו ומיד, ולאו דווקא בכניסה לארץ כִּֽי־ה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל, וטובה זו תבוא לנו משמים רק אחרי שאנחנו נתעורר למטה לעשות טוב לזולתנו, וע"י שניטיב לך – יבוא הטוב לישראל!

מדברי רבינו נמצא שהדבר המשובח ביותר והמשתלם ביותר שקיים הוא:

לעשות טובה לזולתך!