״צדיק גוזר וה׳ מקיים״

וכבר אמרו (יעו׳ בזוה״ק פר׳ פנחס) דנתמלאה בקשתו של משה בפרשת תצווה שלא נזכר כלל שמו (ועפ״י הרוב יוצאת פרשה זו סמוך לז׳ אדר, יום פטירתו) בגלל שאמר ״מחני נא מספרך״, הרי ״צדיק גוזר והקב״ה מקיים״, ומטעם שאמר בלשון בקשה אזי התקבלו דבריו, אך רק לגבי פרשה אחת, פרשת תצווה.

בני, ישראל בנימין, ני״ו, ביאר דבר נפלא: כיון דבקשת מחני מספרך מופיעה בפרשתנו כי תשא, אמאי לא הזכירו שמו בפר׳ שלפניה, תצווה? ואפשר דגם זאת מידת רחמנותו יתברך למשה, שלא יהא זה בהבלטה זה שלא הוזכר שמו, ולכך לא הסיר שמו מפרשות ויקהל פקודי הבאות אחרי כי תשא, אלא המתין בזה, ואזי בקריאה של תצווה לשנה הבאה לא ייזכר זה שנשמט שמו, ולא יהיה סמוך ל״מחני נא מספרך״, שרצון ה׳ היה שלא יהא בהבלטה משום כבודו של משה.

נ״א כמנין הפרשיות שהמתין השי״ת לעשות כדבר משה

ועוי״ל לדעתי, שיש כאן מידה כנגד מידה. ״מחני נא מספרך״, נ״א בגימטריה חמישים ואחד. בשנה פשוטה או מעוברת, בממוצע, יש בשנה חמישים ואחת פרשיות, כיון שיש כמה שהן מחוברות, ולכך, כיון שאמר משה ״מחני נ״א״, המתין הקב״ה חמישים ואחת פרשיות כמנין ״נא״.

זו הכוונה בהוספת ״ולכפרת פשע״ בתפילת ר״ח

ונראה לי להוסיף, דבשנה מעוברת אנו מוסיפים בנוסח תפילת מוסף של ראש חודש ״לכפרת פשע״ עד לאחר ר״ח אדר שני, והיינו לכפר על עבירת חטא העגל, ומכח שמשה רבינו ביקש מחילה עבור כלל ישראל הם מקבלים אדר נוסף שעניינו תשובה מאהבה, כידוע. (ועיין בכתבי הגר״א שאדר שני בנוי משלש מערכות של עשי״ת).

ובדומה למה שמצאנו אצל רבקה דאיתא במדרש, הובא ברש״י עה״פ ״ותאמר אם כן למה זה אנכי״ (בראשית כה, כב), שאמרה ״אם כן גדול צער העיבור, למה זה אנכי״, וכתב הבני יששכר (מאמרי חודש אדר) שכוונתה על שנה מעוברת אשר כידוע יש בה מן הדברים הקשים, וזהו שאמרה אם כך גדול צער העיבור, לשון שנה מעוברת, ולכך מוסיפים אז ולכפרת פשע, וזו היא הכפרה.

ע״י התפילה זכינו לאדר מעובר

משה רבינו מבקש ומתפלל עבורנו לכפרת פשע, שתהיה לנו מחילה על חטא העגל. זה מה שהוא מבקש בי״ג מידות, שהוא יזכה אותנו ב-״ולכפרת פשע״ עבור עוון קשה זה שהוא לא חטא בו, אבל הוא השליח ציבור שלנו, שכמוהו מעולם לא היה לנו ולא יהיה לנו.

ועוד עלה בדעתי, שמיד אחרי בקשת הסליחה והריצוי לעם ישראל הקב״ה מצווה על איסור כריתת ברית עם עובדי ע״ז בארץ ישראל וגם על הריסת מזבחותם, מצבותם, ואשריהם.

והנה למרבה הפלא מוני המצוות כמו הרמב״ם והחינוך לא הביאו את הפסוקים האלו כמקור למצוות עשה להשמיד כל זכר לעבודה זרה בארץ ישראל, הם הביאו דווקא את הפסוקים מפרשת ראה! למה לא הביאו מקור מהפסוקים בפרשתנו? ונראה לענ״ד שהפסוקים בפרשתנו מטרתם להיות עצה לבנ״י לתיקון חטא העגל.

כיון שישראל עצמם עשו עגל מצווה עליהם להכרית כל ע״ז

במצרים כתוב ״ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים״, הקב״ה מוכן להעביר גילולים מן הארץ בעצמו. אך כיון שישראל עם קרובו בעצמם עשו פסל ועבודה זרה, כביכול אומר הקב״ה לישראל: ״אתם עשיתם עבודה זרה! התשובה והתיקון שלכם הוא להאביד כל זכר לעבודה זרה בעצמכם, ולא אעשה כמו במצרים, אלא אתם תעשו בידכם את התיקון על שעשיתם בידכם את העגל.

שבירת הלוחות – הצלת ישראל והעולם

״אשר שברת״, דרשו חז״ל (שבת פז ב) דאמר לו הקב״ה יישר כח ששברת, ויש לבאר בזה, למאי דאמרו חכמינו ז״ל (ע״ז ג א) לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא להורות תשובה, היאך זה הורה להם תשובה?

והנראה לומר, כיון שראה משה את מעשה העגל, שבר את הלוחות לעיני כל ישראל בכדי שיוכלו לתקן מעשי העגל, שעי״כ יראו שהוא חי והוא על הר סיני, ואת שברי הלוחות שניתנו להם בזכות הקדמת נעשה לנשמע יראו עכשיו שבורים לרסיסים, ועי״ז ישבר לבם, שהרי ידעו בנ״י דתנאי התנה הקב״ה עם מעשי בראשית, שאם מקבלים ישראל את התורה מוטב, ואם לאו הקב״ה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, הרי הבינו שבמעשה החמור שלהם דחטא העגל בטלו את התנאי עם מעשי בראשית, ויחזור העולם לתוהו ובוהו, ח״ו.

הטעם לקריאת י״ג דרחמי בכל צום ויום תשובה

מיד כאשר ראו שניתנה להם הדרך לסור ממעשה העגל ולחזור ולפנות לעבר משה והר סיני, התעוררו שצריכים לשוב בתשובה שלימה. שבירת הלוחות הייתה העצה שטיכס משה שישובו ישראל, ועי״ז הציל את ישראל, ואת התורה, ואת כל העולם כולו. זהו דבר נפלא שעשה משה רבינו ע״ה, ולכך אמר לו הקב״ה: ״אשר שברת״ – יישר כח ששברת! שע״י ששברת עשו תשובה.

ולכך בכל יום צום ויום תשובה קוראים את י״ג המדות, הנוסח שלימד משה את בנ״י לתשובה, כי משה גרם להופעת התשובה בעולם. כמו שתשובה צריכה לבוא ע״י האדם, כך גם גילוי כח התשובה היה ע״י המיוחד באדם – משה רבינו.

ויובן בזה מה דכתב רש״י בסוף התורה עה״פ ״לעיני כל ישראל״ וז״ל: ״שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ״ואשברם לעיניכם״ והסכימה דעת הקב״ה לדעתו שנאמר ״׳אשר שברת׳ – יישר כחך ששברת״. והביאור בזה, כי אחרי שבירת הלוחות פחד משה שמא עשה מעשה שלא יעשה בשבירת לוחות מעשי ה׳, אמר לו הקב״ה כי רק ״לעיני בני ישראל״ נראה שהלוחות שבורים, ובכדי שישובו בתשובה, אולם באמת לא נגע כלל בלוחות, והם באמת עומדים בשלמותם. ולכך אמר לו ״יישר כח ששברת״ – כלומר אין לך מה לחוש שאולי פגמת בקדשים, אלא ע״י שבירת הלוחות לעיני בנ״י הם התעררו לתשובה, והלוחות באמת עומדים קיימים בשלמותם.

יה״ר שמשה רבינו יאיר לנו דרך התשובה ובזה נזכה לראות את משיח צדקנו במהרה בימינו. (וע״ע מש״כ ב׳חמודי שי׳ לבראשית במאמר לסוכות – שמ״ע).

מהרא״ל צינץ